פסק-דין בתיק ע"ר 29898-12-12

ערעור על החלטת רשם בגדרה נדחתה בקשת המערער ליתן לו רשות להתגונן נגד תביעת המשיבה. 

א.    ההליך והצדדים לו

1.         המשיבה, רשות מקומית (להלן העירייה), הגישה נגד המערער תובענה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 393,769 ש"ח. על-פי הנטען בכתב-התביעה חב המערער לעירייה סכום זה בערכי יום 12.9.2011 בגין חובות מים, ביוב, ארנונה, מסים והיטלים (להלן החוב). החוב יוחס לנכסים אחדים שהמערער מחזיק בהם כיום או שהחזיקם בעבר ואשר משמשים או שימשו אותו למגוריו ולעסקיו.

2.         על-פי מסמך 'דו"ח מצב חשבון' שצורף לכתב-התביעה נסב ההליך על ארבעה נכסים: נכס ברחוב טיומקין 34 בחדרה (להלן בית המגורים), נכס ברחוב פיק"א 3/7 בחדרה (להלן הנכס בפיק"א), חמישה נכסים בכתובת דוד שמעוני 41 בחדרה (להלן המבנה בדוד שמעוני) ונכס שלצדו צוינה הכתובת " חדרה 1 חדרה" (להלן הנכס הנוסף).

3.         בנוסף נכללו בדו"ח מצב החשבון ארבעה סעיפים שאף כי צוין לצדם מספר נכס פורטו בהם סעיפי חוב שלפי טיבם ומהותם אינם קשורים בנכס פיזי: תחת מס' נכס 201032430 נמנו יתרות ישנות מאוד ויתרות אגרות בתי ספר; ב מס' נכס 301585717 הופיעו יתרות ישנות מאוד, יתרות אגרות בתי ספר ויתרות אגרות גני חובה; לצד מס' נכס 53066 הופיע פיקוח עירוני; וב נכס מס' 562610003 צוינו הוצאות אכיפה שוהר.

4.         המערער אינו חולק על היותו בעליו של בית המגורים, בעליו של הנכס בפיק"א ובעליו של המבנה בדוד שמעוני אשר מחולק לכמה נכסי משנה ושבו מצויים גם משרדיו של המערער [סע' 31 לתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן; להלן תצהיר הבר"ל].

5.         המערער ביקש רשות להתגונן ביחס לסך של 175,956.42 ש"ח לפי פירוט שהובא בגוף הבקשה ובתצהיר הבר"ל. עוד טען המערער כי מיתרת סכום התביעה יש להפחית על דרך קיזוז כל סכום שעוקל בידי העירייה החל מחודש ינואר 2011 אצל צד שלישי - חברת 'משינה' שהינה שוכרת נוכחית במבנה בדוד שמעוני (להלן העיקול אצל 'משינה'). לטענת המערער הניב העיקול סך של 82,270.70 ש"ח. הוסיף המערער וביאר שלאחר שהוגשה התביעה נפרע מלוא החוב שהתייחס לבית המגורים בסך של 43,397 ש"ח; על כן ביקש להפחית גם אותו מסכום התביעה (להלן חוב בית המגורים).

6.         הבקשה למתן רשות להתגונן נדונה לפני כב' הרשם ש' רומי ביום 12.3.2012. בתוך כך נחקר המערער על תצהיר הבר"ל. טענות הצדדים בסיכומיהם הוגשו לכב' הרשם בכתב. ביום 22.11.2012 ניתנה החלטת כב' הרשם, בה נדחתה בקשת המערער ליתן רשות להתגונן והלה חויב בתשלום הוצאות לעירייה בסך 20,000 ש"ח (להלן ההחלטה). על ההחלטה הוגש הערעור שלפני.

7.         טיעוני הצדדים לגוף הערעור הוגשו בכתב והושלמו על-פה בדיון שהתקיים ביום 25.6.2013. הערעור נסב על חלק מסכום התביעה בסך של 127,283.30 ש"ח [ראו חלק ג(1) סיפא להודעת הערעור והטבלה מ/1 שהוגשה מטעם המערער במעמד הדיון]. בהתייחס לסכום זה ביקש המערער להתערב בהחלטת כב' הרשם ולשנותה; העירייה מתנגדת לכך.

ב.    דיון והכרעה

נתתי את דעתי לעיקרי הטיעון שהגישו בעלי-הדין ולנספחיהם, כמו גם לטיעוניהם לפני. דין הערעור להתקבל בחלקו, בהתייחס לסכום של 89,910.1 ש"ח. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.     אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של כב' הרשם כביטוין בהחלטה. המערער נחקר על תצהיר הבר"ל בדיון שהתקיים לפני כב' הרשם; הקביעות העובדתיות שפורטו בהחלטה מושתתות על עדות זו ועל רישומה. כלל הוא שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה כאלה [ראו והשוו רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' MICROSOFT CORPORATION (29.1.2003); דברים שנאמרו שם ביחס להחלטה שנסבה על סעד זמני יפים גם להחלטה בבקשה ליתן רשות להתגונן].

בהחלטה קבע כב' הרשם, בהסתמך על עדות המערער לפניו, את הקביעות הבאות: ראשית, כי המערער הוא חוכר המבנה בדוד שמעוני מאת מינהל מקרקעי ישראל כשמדובר בנכס שמשתרע על כשני דונם ובו מרכז מסחרי בשטח של כ- 1,000 מ'. שנית, כי המבנה בדוד שמעוני הושכר במהלך השנים לשוכרים שונים שמהם עמדה למערער זכות לקבל ולגבות דמי שכירות. שלישית, כי הנכס בפיק"א הוא דירת מגורים שהושכרה אף היא על-ידי המערער לאחרים, בתמורה לדמי שכירות. רביעית, כי במהלך השנים לא הגיש המערער השגה בגין טענותיו שעניינן בחיובו בארנונה. קביעות אלה מהוות נקודת מוצא לבחינת טענות המערער בהליך דנן.   

2.     התביעה הוגשה ביום 12.9.2011. המערער רשאי להתגונן בטענת התיישנות בהתייחס לכל מרכיב שנכלל בתובענה ושמועד התגבשותו כחוב בר-תביעה חל שבע שנים קודם למועד בו הוגש ההליך.

בדו"ח מצב החשבון שצורף לכתב-התביעה ואשר שימש לפירוט וכימות הסכומים שנתבעו בגדרו כללה התובעת סכומים שונים תחת הכותרת " יתרות ישנות מאוד": הסכום האחד שלא נזקף לנכס פיסי הוא סך של 2,080.10 ש"ח [ מס' נכס 201032430]; הסכום השני, שאף הוא לא נזקף לנכס פיסי, הוא סך 1,291.60 ש"ח [ מס' נכס 301585717].

לפי תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי נדרש תובע לפרט בגוף כתב-התביעה אימתי נולדה עילת התובענה, לצד תיאור של העובדות העיקריות המקימות אותה. בהתייחס לשני הסכומים הללו לא נשאה התובעת בנטל כלל ועיקר. אשר על כן, ונוכח האופן בו תוארו הסכומים על-ידי העירייה עצמה, זכאי המערער כי תינתן לו רשות להתגונן מפניהם בטענה להתיישנותם.

עוד זכאי המערער להתגונן בטענת התיישנות מפני שני סכומים נוספים שנכללו בתביעה, שניהם בהתייחס למבנה בדוד שמעוני [ מס' נכס 576470001]: סך של 2,201.40 ש"ח בגין יתרות מים עד 08' וסך של 848 ש"ח בגין יתרות ביוב עד 08'. במסמך שעליו הושתת ההליך לא ביארה התובעת באורח פוזיטיבי מתי התהוו חובות נטענים אלה; תיאורם על-ידה כחובות שנוצרו קודם לשנת 2008 פותחים פתח לטענת התיישנות שהמערער רשאי וזכאי להתגונן בה.

3.     בתצהיר הבר"ל ביאר המערער כי הוא אב לשלושה שהצעיר ביניהם עושה את שירותו הסדיר בצה"ל במועד מתן התצהיר, 13.12.2011 [שם, בסע' 30]. בגין אגרות בתי ספר נתבעו יתרות בשני סכומים: אגרה בסך 352.90 ש"ח ואגרה בסך 470.30, שתיהן לשנת 2009 [ מס' נכס 201032430 ו מס' נכס 301585717]. נוכח גיל בנו הצעיר של המערער מחד גיסא ומועד התהוותו של חוב האגרות האמור מאידך גיסא לא הונחה תשתית מספקת שתלמד על התיישנותו של החוב. הבקשה לרשות להתגונן נדחית אפוא ביחס אליו.

שונים פני הדברים באשר לחוב נטען בשל יתרת אגרות גני חובה בסך 1,328.90 ש"ח [ מס' נכס 301585717]. נוכח גילאי ילדיו של המערער, שאינם עולים בקנה אחד עם הנחזה מן הנספח לכתב-התביעה לפיו נוצר החוב בשנת 2009, יש ליתן למערער רשות להתגונן ביחס למרכיב זה של החוב, בטענת התיישנות.